האם ניתן לקבל משמורת משותפת לילד מתחת לגיל 6 אם האם מתנגדת?

משמעות המושג משמורת הוא מי מההורים מחזיק בפועל את הילד. החוק קובע בפשטות שההורים הם האפוטרופוסים של ילדם במשותף, וככאלה עליהם לדאוג לכל צרכיו ביחד. עד היום היה מקובל שהמשמורת של הקטין תהא בידי האם בעוד לאב נקבעו הסדרי ראיה.

למרות שהחוק קובע כי עד גיל 6, על פי חזקת הגיל הרך הילדים יישארו אצל אמם, ניתן ואפשרי היום לשכנע את בית המשפט לקבוע משמורת משותפת או משמורת אצל האב. לשם כך יש להוכיח כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מכלל חזקת הגיל הרך.

קבלת משמורת משותפת לקטין תלויה בתקשורת טובה בין ההורים וברצון לשתף פעולה. טענה בבית משפט של האם להיעדר שיתוף פעולה מצד האב, מונעת בדרך כלל קביעה של בית משפט על משמורת משותפת. עם זאת, קיימות פסיקות שקובעות משמורת משותפת למרות העדר התנאים המקדימים הללו, מתוך סברה שדווקא המשמורת המשותפת תשנה את מאזן הדברים בין הצדדים, עד כדי כך שהם יפעלו לטובת הילדים בשיתוף פעולה בסופו של דבר. כמובן שאם מדובר בטענת שווא של האם רק בשביל לסכל קבלת משמורת משותפת מטעמים אישיים של האם ולא מתוך שימת טובת הקטין לנגד עיניה – הדבר יכול לפגוע במשמורת של האם, ובמקרים מסוימים אף יכול לתרום לקביעת המשמורת המשותפת.

בתי משפט מעדיפים את טובת הילד בסוגיית המשמורת

נכון למועד זה, אף יותר מתמיד, העיקרון השולט בסוגיית המשמורת הוא עקרון טובת הילד, והוא גובר על כל שיקול אחר. לכן, אם וככל שטובתו של הילד מחייבת משמורת משותפת, גם אם הוא מתחת לגיל 6, פקידת הסעד תמליץ על כך לבית המשפט ולרוב, בית המשפט ייטה לקבל את המלצת פקידת הסעד בעניין זה.

לאחרונה, פסק בית המשפט באופן חריג, על העברת משמורת לאב במקרה של קטינה בת 4. במקרה האמור האב ניהל מאבק משפטי ארוך והצליח להוכיח לבית המשפט כי טובת הילדה היא בהעברת המשמורת המלאה אליו. חשוב לציין כי העברת משמורת לאב במקרה בו חלה חזקת הגיל הרך, היא במקרים נדירים בלבד, בהם מוכח כי האם אינה מסוגלת להחזיק משמורת על ילדיה.

 

השארת תגובה