הפרת הבטחת נישואין

בן פוגש בת, בן יוצא עם בת, בן עובר לגור עם בת, בן מציע נישואין לבת שמקבלת את הצעתו, בן חוזר בו מהצעת הנישואין והצדדים נפרדים – זה סיפור שאנחנו נתקלים בו חדשות לבקרים.

 

לעיתים, מוגשת בבית המשפט לענייני משפחה תביעה שעילתה הפרת הבטחת נישואין, מהטעם של ביטול הצעת הנישואין שהוגשה. דא עקא, לא בכל מצב חזרה מהצעת נישואין תחשב להפרת הבטחת נישואין.

 

ביום 11/6/12 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, שדחה תביעה לפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין וחלוקת רכוש משותף, שהגישה אישה נגד בן זוגה לשעבר, לאחר חמש שנות מגורים משותפים בשכירות.

 

כב' השופט יהורם שקד קבע, כי יש להכיר בזכות שלא להינשא, ושכוונת שיתוף בין זוגות שבוחרים להתגורר ביחד בדירה אינה אוטומטית.

יחד עם זאת, בחר בית המשפט לחייב את בן הזוג לשעבר בתשלום התחייבויותיו לפי הסכם השכירות.

 

וזה סיפור המקרה: הבחור והבחורה התגוררו יחד בשכירות כחמש שנים. יחסיהם ידעו עליות ומורדות. הבחור הציע לבחורה להינשא לו ובחלוף זמן קצר הוא החליט לחזור בו, והוא עזב את הדירה המשותפת.

 

כשהבחור עזב את הדירה, הגישה נגדו הבחורה את תביעתה לפיצויים בגין הפרת ההבטחה לנישואין.

 

אף שעילת הפרת הבטחת הנישואין הוכרה כבר בפסיקה, מתוך רציונל של הסתמכות הצד הנפגע מהפרת ההבטחה, בית המשפט במקרה הזה דחה את התביעה וקבע, שהזכות להינשא הנה בעלת עוצמה חזקה במשפט ויש הרואים בה אף זכות חוקתית הנובעת מהזכות להגשמה עצמית. כפועל יוצא מכך, יש להכיר בזכות שלא להינשא לפחות באותה עוצמה ולהגן על זכותו של אדם לבחור שלא להינשא.

 

במקרה שלפנינו, הצדדים אפילו לא קבעו מועד לטקס חתונתם, לא הזמינו אולם וכדומה – ומשכך, הצעת הנישואין שאמנם התקבלה ע"י האישה, לא השתכללה לכדי חוזה מחייב, ומשכך אין הפרה.

 

יתרה מכך, בית המשפט אף קבע, שיש לאפשר פיצוי לנפגע מהפרת ההבטחה, אך רק אם יוכיח נזק ממשי שנגרם לו כתוצאה מתרמית. בפסק הדין הנוכחי, לא נטענה תרמית ואף לא הייתה כזו.

 

ואולם, פסיקתו של בית המשפט ביחס לתביעתה הרכושית של האישה מעניינת אף יותר. בית המשפט קבע, כי בני הזוג ראו עצמם מבחינה כלכלית, כמי שחולקים בהוצאות מגוריהם המשותפים. הצדדים ערכו תחשיבים מדויקים וחלוקה שווה בהוצאות.

 

אפילו ניסיונה של האישה להיאחז בפסיקה לפי יש לראות בידועים בציבור כמי שיש להחיל על מערכת יחסיהם את הלכת השיתוף נדחה, לאחר שבית המשפט קבע, שאין המדובר בחזקה חלוטה הקובעת מערכת של שיתוף בזכויות רכושיות, כל אימת שמדובר בידועים בציבור.

 

שני תנאי הסף המצטברים המהווים מבחן כפול לצורך קביעת היות זוג ידועים בציבור הם: חיי אישות וניהול משק בית משותף. במקרה דנן, הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים, לא ניהלו קופה משותפת והתנהלו כל אחד לעצמו. גם אם ביצעו מעת לעת רכישות מזון משותפות – אין בכך כדי לראות כוונה לשיתוף כללי.

 

בתקופה בה אנו חיים, רבים מהזוגות מתגוררים יחדיו בטרם נישואיהם, והאבחנה בין מגורים משותפים לבין כוונת שיתוף כללי בנכסים הנה חשובה עד לאין שיעור, בייחוד כאשר המדובר בזוגות צעירים בתחילת דרכם, האישית והמקצועית, שלאו דווקא התכוונו לשתף את הצד השני בזכויות רכושיות שנצברו לזכותם, בזמן שהם עצמם בוחנים את מערכת היחסים בה הם נמצאים.

 

משכך, אם וככל שבני הזוג אינם מעוניינים לשתף בזכויות רכושיות, מומלץ להכין הסכם ממון ולחילופין לנהוג בהפרדה, כפי שנהגו בני הזוג במקרה הנוכחי.

השארת תגובה