מה מותר ומה אסור לפרסם?

אישה הגישה לאחרונה תביעה לפיצויים נגד בעלה, לאחר שגילתה, כי הוא ניהל ללא ידיעתה בלוג שבו חשף תמונות ופרטים אינטימיים מחיי נישואיהם, לרבות פרטים דקדקניים ביחס לקשיים שהם חווים בזוגיות.

באותה תביעה, טענה האישה, כי התגלה לה שבעלה פרסם תמונות שלה ושל ילדיהם המשותפים, ללא ידיעתה והסכמתה, ולאחר שדרשה ממנו להוריד את התמונות מהבלוג, היא גילתה שהוא המשיך לפרסמם ואף הוסיף פרטים מכפישים ביחס אליה ולהתנהלותה כלפיו.

החוק קובע, כי כל ההליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית דין הרבניים מתנהלים בדלתיים סגורות, ולא בכדי – הדבר נועד לשמור על צנעת חיי הצדדים בשל רגישות ההליכים. בהתאם לכך קיים איסור פרסום אף ביחס לעובדות שעולות במסגרת ההליכים המתנהלים בדיני משפחה, ובטח שאוסר על פרשנות ביחס להליכים ו/או להתנהגות כל אחד מהצדדים.

יתרה מכך, מרגע שאדם יכול להיכפף לסמכותו של בית דין דתי או בית המשפט לענייני משפחה כצד עיקרי לסכסוך משפחה, הוא נקשר בהסכם שאינו פוקע אלא לאחר שניתק אחרון החוטים הקושרים את הצדדים. לפיכך, כבר נקבע בפסיקה, כי קיימת חובת תום לב בשם "ההגינות" בין בני זוג, וכי מקום שאחד מבני הזוג ניהל הליך גירושין בצורה שאינה הוגנת, תוך פגיעה באחר, משמע שהוא הפר את החוזה המשפחתי.

למעשה, רוב האנשים נוהגים היום לחלוק מידע ביחס לחייהם באינטרנט, מבלי להבין את השלכות מעשיהם, בין אם כאשר הם משתפים בסטטוסים בפייסבוק או כותבים בלוג.

ואולם, הפצת המידע יכולה להתקיים אף מחוץ לאינטרנט. זה יכול להתקיים בבית הקפה השכונתי, במהלך שיחה על כוס קפה, או בכל מקום ציבורי אחר.

וכך, מלבד החיסיון החל על תיקים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, חל גם חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות האוסרים על פרסום פרטים שנועדו להשפיל או לבזות אדם. כך למשל, אף אם אישה הטוענת בפני מכריה, בני משפחתה וחבריה, כי בעלה אינו משלם מזונות כלל ועיקר, מקום שהוא משלם ולו חלק מדמי המזונות או אם טוענת שהוא אינו מקיים את סדרי הראיה עם ילדיו, מקום שהוא מקיימם או אף אם אינו מקיימם – הרי שהיא מכפישה שמו, ודבריה נועדו להופכו למטרה של שנאה בפני קרוביה ומכריה.

טענות אלה מקומם להתברר בבית המשפט או בבית הדין ולא בפרהסיה. ניסיון להביא לתוצאה טובה יותר באמצעות הטיית דעת קהל, אינה דרך נאותה לנהל הליכים בין בני משפחה, בטח ובטח כאשר לצדדים ילדים משותפים היכולים להיחשף למידע מכפיש אודות הוריהם. אף בכך יש הטיית כף המאזניים באמצעות שימוש בילדים.

ניהול הליכים בין בני משפחה מחייבת תום לב והגינות שיכול אדם לצפות מבן זוגו, בבחינת אדם לאדם – אדם. בימים שכאלה, כאשר הפצת מידע לכל עבר הנה עניין בשגרה, מבורכות, החלטות הקובעות פיצויים במקום שצד לא נהג בתום לב בניהול ההליכים המשפטיים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.

 

השארת תגובה