מורה נבוכים לצוואות וירושות

מתגרשת יקרה,

נושא הצוואות והירושות מוסדר על ידי חוק הירושה התשכ"ה-1965 אשר תוקן מספר רב של פעמים מהמועד שבו נחקק ועד היום. חוק הירושה הינו בתוקף החל מתאריך 10.10.65 ועד היום. מעת לעת מתוקן חוק הירושה על מנת להתאימו לרוח הזמן ולשינויים המתחייבים.

על פי סעיף 1 לחוק הירושה – עם פטירתו של אדם כלל עזבונו עובר לידי יורשיו.

יורשים יכולים להיות יורשים על פי דין, כלומר על פי חוק הירושה, או נהנים על פי צוואה.

היה ואדם לא הותיר אחריו צוואה – יורשיו זוכים בעזבונו על פי הכללים הקבועים בחוק הירושה. ישנם מספר מעגלים (פרנטלות) הקובעים את סדר הירושה כאשר לא קיימת צוואה, בהתחשב בקרבה של הנותרים בחיים למנוח.

היה ואדם הותיר אחריו צוואה, אשר נעשתה על פי אחד מארבעת סוגי הצוואות הקיימים – עובר עזבונו ליורשיו ומחולק ביניהם – כפי שקבע בצוואתו.

הבעלות ברכושו של המנוח, וחלקיהם של כל היורשים (בין על פי חוק הירושה ובין על פי הצוואה) נקבעת עם מתן צו ירושה או צו קיום צוואה.

לצורך הוצאת צו קיום צוואה או צו ירושה יש צורך להגיש בקשה לרשם הירושות. צו הירושה או צו קיום צוואה אינו יוצר זכויות אלא אך ורק מצהיר על זכויות של היורשים בעיזבון .

מהו עיזבון ?

עיזבון  אינו אישיות משפטית נפרדת כמו אדם או חברה. כשמציינים את המונח עיזבון  מתכוונים לכלל הרכוש שהותיר אחריו אדם עם פטירתו (בלשון מקצועית – מסת הרכוש או מסת העיזבון ).

העיזבון יכול לכלול הן נכסים מוחשיים והן נכסים בלתי מוחשיים. עיזבון כולל בדרך כלל: מקרקעין (דירות, בתים מגרשים, חנויות, מפעלי תעשיה וכו') כספים (באפיקי השקעה שונים בבנקים, בקופות גמל, באופציות, במניות, בקרנות השתלמות, בחברות השקעות וכיוצ"ב) מיטלטלין (רכוש בבית, מכוניות, ציוד וכו') וכן נכסים בלתי מוחשיים כגון: מוניטין, זכויות יוצרים. כמו כן נכללים במסת העיזבון חובות של אנשים זרים כלפי המנוח.

מיהם היורשים ?

היורשים הינם יורשים על פי הדין (כלומר על פי חוק הירושה) בהעדר צוואה. כאשר קיימת צוואה היורשים הם אלו המנויים והמצוינים בצוואה, על פי החלקים או המנות המצוינים בצוואה.

בצוואה ניתן לקבוע יורש אחר יורש, כלומר לקבוע מי ירש את הרכוש שיישאר, אם יישאר, לאחר היורש הראשון.

 

מהו סדר היורשים ?

כאמור, ירושה על פי דין חלה על נכסים של אדם אשר לא השאיר צוואה כלל או לגבי נכסים אשר לגביהם לא הייתה כל התייחסות בצוואתו אם עשה צוואה, או לגבי נכסים אשר הוראות הצוואה לגביהם כולם או מקצתם – נפסלו.

אדם יורש את בן זוגו. גם ידועים בציבור אשר אינם נשואים לאחרים יורשים זה את זו בהעדר צוואה.

כאשר יש לאדם ילדים ובן זוג אשר הוא נשוי לו כדין – יורשיו הם ילדיו ובן/בת זוגו בחלקים שווים. כלומר: בן הזוג יורש מחצית והילדים חולקים ביניהם במחצית האחרת. כך, למשל, אם גבר התאלמן מבת זוגו ולהם ארבעה ילדים, יורש האלמן 50% מן העיזבון  וכל אחד מהילדים 12.5% מעיזבון  אמם המנוחה.

היה ולאדם היה בן זוג ללא ילדים – יורשים הורי או אחי האדם שנפטר מחצית ובן/בת הזוג יורשים את המחצית השנייה.  

היה ולאדם ישנם רק ילדים ללא בן או בת זוג – יורשים אותו אך ורק ילדיו.

חוק הירושה מציין מספר מעגלים של יורשים הקרויים בשפה המקצועית: פרנטלות.

היורשים המידיים של אדם הם בן או בת זוגו וילדיו, וכאמור הם חולקים שווה בשווה בעיזבונו (בן/בת זוג מחצית והילדים את המחצית השנייה חולקים ביניהם.

היה ולמנוח לא היו ילדים או בן זוג יורשים אותו ילדי ילדיו, ואם אין – הוריו וילדיהם ואם אין – הורי הוריו וצאצאיהם

כלומר, אם השאיר המנוח יורשים מדרגה ראשונה (בן זוג וילדים) הם אלו אשר יורשים אותו. אם אין למנוח יורשים מדרגה ראשונה יורשים אותו היורשים מדרגה שניה ואם אין כאלו – ירשו אותו היורשים מדרגה שלישית.

בהעדר קרובים – תירש את המנוח מדינת ישראל.

הוראת סעיף 55 לחוק הירושה מאפשרת ירושה גם בין ידועים בציבור ובתנאי שהידועים בציבור אינם נשואים לאחרים, וכאשר מוכיח בן הזוג שנותר בחיים כי הוא והמנוח חיו כידועים בציבור והוא/היא עומדים בתנאי ההגדרה של ידועים בציבור.

זכות הירושה של בן זוג

בן זוג, לרבות ידוע בציבור יורש את המיטלטלין ואת מכונית הנוסעים של המנוח וזאת בנוסף למחצית מכלל הרכוש של המנוח אם למנוח היו גם ילדים. בהעדר ילדים – יורש בן הזוג מחצית והורי המנוח או אחיו – את המחצית השנייה. אם למנוח היה רק בן זוג ולא היו לו ילדים או אחים או הורים – יורש בן הזוג את כל העיזבון.

אלמנה זכאית לקבל מן העיזבון  גם את דמי כתובתה ותוספת כתובה וגם זכאית היא בנסיבות מסוימות למזונות מן העיזבון , ואלו הן זכויות הנובעות מהיותה בת זוגו של המנוח, דהיינו זכויות הנובעות מקשרי האישות שביניהם.

מיהם ידועים בציבור אשר זכאים לרשת ?

יש לענות על שני תנאים מצטברים: משק בית משותף וחיי אישות (חיים אינטימיים). על פי סעיף 55 לחוק הירושה ידוע או ידועה בציבור יורשים את בן הזוג שנפטר כאילו היו נשואים לו, וזאת אם אין צוואה.

מי כשר לרשת ?

כל אדם כשר לרשת את זולתו מיום לידתו ועד מותו. אדם יכול לצוות רכושו גם לילד אשר עתיד להיוולד ובלבד שהוא נולד בתוך 300 ימים מיום הפטירה של המוריש. סעיף 3ב' לחוק הירושה מבוסס על ההנחה כי מי שנולד תוך 300 ימים ממועד פטירת המוריש נחשב כוולדו והינו רשאי לרשת אותו.

ניתן להוריש את הרכוש גם לתאגיד ולא רק לאדם ובלבד שהדבר צוין במפורש בצוואה. כאשר מורישים את הרכוש לתאגיד הזוכים בנכסי התאגיד הם אלו אשר זכאים ליהנות מנכסי העיזבון  אשר בהם זכה התאגיד.

מי אינו זכאי לרשת ?

מי שהורשע בהליך פלילי בכך שגרם בצורה מכוונת למותו של המוריש ו/או מי שניסה לגרום למותו, וכן מי שהורשע בפלילים בכך שניסה או העלים צוואתו האחרונה של המוריש או שזייף אותה או שתבע על פי צוואה מזויפת.

על מנת שייפסל יורש על פי הדין מלרשת את מי שהוא זכאי לרשת יש צורך כי יורשע בפסק דין בהליך פלילי בביצוע העבירה.

האם ניתן להעביר רכוש לאחר המוות שלא בדרך של צוואה?  

התשובה לכך היא שלילית. מתנה שאדם נותן לאחר על מנת שתועבר אליו לאחר מותו של הנותן פסולה, אלא אם כן הוא עשה זאת בצוואה. אדם אינו יכול להעביר רכוש כלשהו לאדם אחר או לגוף אחר מתוך כוונה שהרכוש יועבר לאחר מותו, אלא במסמך הקרוי צוואה. כל מסמך אחר שאינו עונה על דרישות ועל הגדרות הצוואה ואשר מתיימר להעביר רכוש לאדם לאחר מות כותב המסמך – הינו פסול ואינו עומד בדרישות החוק.

הסכם שבו מקנה נותן המתנה זכויות בנכס רק לאחר מותו – הוא הסכם הסותר את הוראות חוק הירושה.

יחסי ממון בין בני זוג

חוק הירושה אינו מתיימר לעסוק בהלכת השיתוף או בחלוקת רכוש בין בני זוג ו/או באיזון משאבים ביניהם.

חוק הירושה מתייחס אך ורק לעיזבון  השייך למנוח/ה ולא לבן או לבת הזוג. ישנם מצבים בהם כלל הרכוש רשום על שם הנפטר ואולם מכוח עקרונות הלכת השיתוף או עקרונות איזון המשאבים – הרכוש הרשום על שם הנפטר שייך אך ורק במחציתו למנוח ואילו המחצית השנייה שייכת לבן או לבת הזוג.

חוק הירושה אינו עוסק בכך כלל. במצבים כאלה על בן הזוג הנותר, אשר הרכוש לא רשום על שמו להגיש כנגד העיזבון  תביעה לפסק דין הצהרתי שבו יוכרז כי מחצית הרכוש שייכת לו , וכי אך ורק המחצית השנייה נחלקת בהתאם לחוק הירושה או בהתאם לצוואה.

יחסי הממון בין בני הזוג יכולים להשפיע על היקף העיזבון  ועל שווי הרכוש השייך לעיזבון . מה ששייך לבן הזוג הנותר בחיים מכוח חזקתה שיתוף אינו שייך למסה של העיזבון.  על כן על בן הזוג אשר נשאר בחיים להגיש תובענה ובה יעתור למת פסק דין שלפיו רק מחצית מהרכוש שייכת למסה של העיזבון  ונחלקת על פי הדין או על פי צוואה.

 

האם יכולים יורשים של בן הזוג לתבוע מכוח הלכת השיתוף את חלקם?

התשובה לכך הינה חיובית. היה ואשה נפטרה וילדיה מנישואין ראשונים הינם יורשיה והרכוש שצברה עם בעלה לא נרשם על שמה ורשום על שם הבעל אשר נותר בחיים – יכולים ילדיה/יורשיה להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר היות מחצית הרכוש שייך לעיזבון  של אמם.

דברים אלו נכונים הן לגבי בני זוג אשר נישאו קודם ל- 1.1.74 והלכת השיתוף חלה עליהם, והן לגבי בני זוג שחוק יחסי ממון התשל"ג-1973, חל עליהם.

צוואות – צוואה נעשית באופנים הבאים:

בכתב יד
בעדים
בפני רשות
צוואת שכיב מרע – בעל פה

שלושת הדרכים הראשונות – בכתב יד, בפני רשות, ובעדים פתוחות בפני כל אדם בכל מצב ובכל עת. הדרך הרביעית – בעל פה פתוחה אך ורק בפני אדם שעומד למות ומאמין בכך.

סוגי הצוואות

צוואה בכתב יד– נעשית בכתב ידו של המצווה. צוואה זאת צריכה לא רק להיות כתובה בכתב ידו של המצווה אלא גם להיחתם על ידו ולהיות נושאת תאריך גם הוא כתוב בכתב ידו של המנוח. שלושת המרכיבים הללו הינם עקרוניים ומהותיים. כתיבת הצוואה בכתב ידו של המנוח הינה דבר מהותי בצוואה ומהווה סימן היכר לצורך ההוכחה שזוהי צוואה אמיתית.  

צוואה בעדים – נעשית גם היא בכתב ובנוכחות שני עדים נוספים זרים, שאין להם טובת הנאה בצוואה ואינם זוכים בה. צוואה כזאת יכולה להיות מודפסת ואינה צריכה להיכתב בכתב ידו של המצווה. העדים צריכים לחתום על הצוואה ולאשר בחתימתם כי המצווה הצהיר בפניהם שזוהי צוואתו האחרונה וכי זהו רצונו. צוואה כזאת אם כן, נושאת לא רק את חתימת המצווה אלא גם את חתימת שני העדים לצוואה וכן תאריך.

עדים לצוואה הינם בגירים, מעל גיל 18, צריכים להיות כשירים לפעולה משפטית וצריכים להצהיר שאין להם זיקה לצוואה.

כאשר מצווה אינו יודע קרוא וכתוב או כאשר אינו מבין או קורא את שפת הצוואה – יש צורך לוודא שהמנוח הבין את תוכן הצוואה וכי היא הוקראה והוסברה לו.

דרישת הכתב בצוואה בעדים הינה עקרונית ומהותית.

צוואה בפני רשות– צוואה כזאת נעשית בפני שופט או בפני רשם של בית משפט או בפני רשם הירושות או בפני חבר בית דין דתי או בפני נוטריון.

צוואה כזאת נעשית על ידי המצווה באופן אישי בפני הרשות אם בדרך של צוואה רשומה בכתב ואם בדרך של אמירה בעל פיה, כאשר דבריו נרשמים על ידי הרשות ומוקראת בפניו. הרשות חייבת לערוך פרטיכל (פרוטוקול) המפרט את דרך עשיית הצוואה ואת הצהרת המצווה שהדבר נעשה מרצון חופשי.

צוואה בעל פה– יכולה להעשות אך ורק על ידי שכיב מרע או על ידי מי שרואה עצמו כשכיב מרע בנסיבות המצדיקות זאת. כדי שאדם יחשב כמי שרואה עצמו בפני מוות יש צורך בשני מרכיבים: סכנה ממשית למוות, כאשר מדובר בסכנה אובייקטיבית, וכן תחושה של אדם כי הוא עומד למות, שזהו המרכיב הסובייקטיבי.

צוואה בעל פה תעשה על דרך אמירת דברי הצוואה בעל פה בפני שני עדים. צוואה כזאת מתבטלת בתום חודש ימים בהנחה שהמצווה לא נפטר.

מי שנעשתה בפניו צוואה בעל פה מחויב להפקיד את זיכרון הדברים אצל הרשם לענייני הירושה והפקדה כזאת הינה מרכיב חיוני.

פסילת צוואה

צוואה ניתן לפסול מהרבה נימוקים וסיבות ואלו הם בתמצית:

  1. השפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המצווה
  2. אונס וכפיה בעשיית הצוואה
  3. איומים על המצווה
  4. פגמים וטעויות בצוואה שאינם פגמים שוליים אלא יורדים לשורשו של ענין
  5. צוואה בלתי חוקית או בלתי מוסרית
  6. צוואה לטובת מי שנטל חלק בעריכתה

כמובן שאין זו רשימה סגורה ויש אפשרות להתנגד גם מנימוקים אחרים. כדי לפסול צוואה יש להגיש התנגדות לרשם הירושות.

למידע נוסף אתם מוזמנים לפנות למשרדנו

 

* הכותבת עוסקת בדיני משפחה.

 

**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.

 

השארת תגובה